גיל "שנתיים הנורא" נשמע מפחיד נכון? איך פספוס קטן שבקושי עובר לנו את הברך יכול להיות כזה מפחיד עבורנו ולהוציא מבוגר מנוסה ומיושב מדעתו? ועד שאנו צולחים את השלב הזה ויש כמה שנים פחות אימתניות מגיע איימת כל הורה "גיל ההתבגרות".
אז מה קורה בשלבים האלה? איזה דיבוק נכנס לנו בילד ומשנה אותו מהקצה אל הקצה?
לדיבוק הזה קוראים "ספרציה" כלומר הצורך של הילד לבצע הפרדות מההורה. הילד פתאום מבין שהוא חלק נפרד מההורה ושהוא אינו צריך אותו כדי להסתדר ושלפעמים ההורה אפילו רק מפריע. כשבתוך תוכם הם מבינים כמה הם לא יכולים בלעדינו ופרדוקס זה מבלבל אותם מאוד והוא הגורם להתנהגויות הקשות שלהם.
התבגרות והתמרדות בגיל שנתיים
לקראת גיל שנתיים ועד גיל 4 מקסימום הפעוט הופך לתינוק עצמאי יותר ותלוי פחות: הוא כבר הולך, מדבר, מבין מה קורה סביבו ואיך דברים מתנהלים בעולם. בשלב זה של התפתחותו, תפקידו של הפעוט להתחיל לפתח זהות עצמאית משלו; להבחין בין הרצון שלו לרצון של אחרים, להבין מתי מתחיל "אני" ונגמר האחר ובכך לבנות את תחושת העצמי ולהרגיש כי יש לו כוח לפעול על פי הרצונות שלו.
יכולות אלו חשובות להמשך התפתחות הילד והפיכתו לבוגר עצמאי המסוגל לפעול ללא תלות באחרים, להבחין מתי הרצונות שלו שונים מאחרים ולהאמין בעצמו שיוכל לפעול על פי רצונו. כל אותם ביטויים של "לבד!", "אני רוצה" והרבה "לא!" הם הדרך של הילד להתנסות באותם חוויות של עצמי, לבדוק מתי הוא יכול לבד ומתי לא, לבחון איך מווסתים נכון דחפים, איך סומכים על עצמי אך גם מתי זקוקים לעזרה של מבוגר. בשלב זה ילדיכם עלול בין רגע ללא התרעה לשנות את אופיו המתוק והחייכני לשד קטן ועצבני רק כי לא קילפנו לו את הבננה בדיוק כמו שהוא רצה. בהתקפי זעם אלו שנקראים "טנטרום" הוא צועק פתאום, מתפרץ בבכי או משתטח על הרצפה, מביך אתכם מול אנשים בקניון, בסופר, ברחוב, רוצה הכל ועכשיו ובדיוק איך שהוא התכוון. רוצה לבד גם כשאין זמן ללבוש את המעיל בקצב שלו ןרוצה תמיד הפוך ממה שאתם דורשים.
התבגרות והתמרדות בגיל העשרה
בגיל ההתבגרות, הילד עובר תהליך זהה מבחינה פסיכולוגית לתהליך שעבר בגיל שנתיים. אם תסתכלו על אותו נער מגודל מלא בחצ'קונים וזעם, תוכלו לראות בו את אותו פעוט שניסה למצוא את העצמאות שלו בגיל "שנתיים הנורא". הוא עדיין מתוק והוא שלכם. גם אם נדמה שאיבדתם שליטה עליו ועל הנעשה איתו, גם אם הוא מוציא אתכם מדעתכם, הוא זקוק לכם ביותר.
גיל ההתבגרות מתחיל היום בגיל מוקדם. סביב גיל 9. ההתפתחות המינית נעשית יותר מוקדמת היום. ההתפתחות הנפשית, בעקבות התכנים המיניים שהם נחשפים להם וגם ההתפתחות הפיזית בשל ההורמונים שנמצאים במוצרים מהחי. (בטבע, פרות ללא עגלים אינן מניבות חלב לכן הן מטופלות בהורמונים כדי שתמשכנה להפיק חלב לתועלתנו. עודף ההורמונים עובר לילדים וגורם להתבגרות מינית מוקדמת).
התבגרות מוקדמת זו מאופיינת בהופעת סימני מין משניים: בבנות -הנצת שדיים ושיעור באזור המפשעות או בתי השחי, אקנה לפני גיל 8, הגיל הממוצע לקבלת המחזור היום הוא 12, כשבעבר היה 15. בבנים- הגדלת האשכים והפין והופעת שיעור מיני לפני גיל 9, הקול משתנה והופך לנמוך ועבה יותר. במקביל, העלייה בהורמוני המין גורמת להאצה בגדילה.
בנוסף לאספקט הפיזיולוגי, קיים גם האספקט החברתי. ילדים שהקדימו להתבגר מינית עשויים להראות בוגרים מכפי גילם, והם עלולים לחוש מבוכה וקושי להתמודד עם הפער בין חזותם החיצונית ליכולתם הרגשית. לכן חשוב להתנהג איתם בהתאם לגילם האמיתי, ולא לצפות מהם לדברים שמעבר ליכולתם.
קשה מאוד למתוקים האלה בתקופה זו. הם לא מצליחים להתאפס על הגוף שלהם, מפוצץ ההורמונים, שמשתנה ללא הרף, הפרצוף שמתעוות (האף יכול לגדול פתאום בצורה לא פרופורציונלית) ומתמלא פצעונים, ההשוואות החברתיות והשאלות הקיומיות ונסיון מיקומם בעולם. ההורים לא מבינים מה נפל על הילד, שפתאום רוצה פרטיות, מביט במראה מבוקר עד ערב, חווה התפרצויות זעם ומבלה שעות בחדר סגור.
מה הילד צריך
המשפחה היא יחידה האמורה להגן על הילד פיזית ורגשית מחד, ולאתגרו להתנסות בחוויות מגדלות של התמודדות עם קשיים, כישלונות, הצלחות, התבגרות ועצמאות מאידך. במובן הזה תפקיד ההורה כיום מאתגר מעין כמוהו, ובמיוחד בתקופת גיל ההתבגרות, שכן ההורה נע בין הרצון לשמור, להגן, לפקח, לשלוט ולהחליט עבור הילד ולמנוע מצבים שיסכנו אותו, ובין הרצון לשחרר, לאפשר מרחב ונפרדות, לעודד קירבה חברית בינו ובין הילד ולאפשר לו, בסופו של דבר, להיות עצמאי ולעזוב את הקן. במקביל עובר הילד תהליך ארוך שנים של מאבק בין תלות ועצמאות, בין הזדהות עם ההורה ובין בניית זהות עצמית נפרדת ממנו, בין הישענות על ההורה (רגשית, פיזית וכלכלית) ובין רצון עז להשתחרר מהגנתו ומהתלות בו.
יש לזכור תמיד גם ברגעים הקשים, שהילדים עושים כל מה שהם עושים בעדם ולא נגדנו. בשלבים אלה הם זקוקים לנו ביותר ואל לנו לוותר או להתרחק. להפך, כמה שיותר חיבוקים ואהבה, שיחות ובילויים משותפים, יחד עם שחרור ואמונה בהם. להיות לעוגן לספינה שטובעת. ותמיד לזכור שזה חולף, זה לא האופי שלהם.
הורים שמקיימים קשר נכון עם ילדיהם מהתחלה, סיכויים גדולים שבכלל לא יגיעו למרד בגילאים אלה.