הורות לנערים/ות בגיל ההתבגרות היא אתגר רציני. איך צולחים אותו בלי מלחמות ודרמות? מה תפקידינו ומה תפקידי מתבגרנו?
הורים מבועתים מגיל זה ולא בכדי. ההורה העומד משתאה לנוכח הבייבי שלנו שנעשה לנער גבוה ומחוצ'קן סגור בחדרו, יוצא רק בשביל לחסל עוד משהו מהמקרר, ואם נעז וננסה לפתח איזו שיחה, הוא ינבח לעברנו משהו ויחזור לחדרו בטריקת דלת. זו משימתו העיקרית של המתבגר למעשה- לפתח את העצמאות והאוטונומיה שלו, בשלב גיל ההתבגרות הילד "מתאמן" על היכולות שלו, על עצמאותו ועל זהותו האישית, תוך בחירה בהתנסויות שונות. כמובן שהינו רוצים שזה יהיה תוך בחירה שקולה וזהירה בהתנהגויות שאינן מסכנות אותו. תפקידינו הוא לסייע לילדינו לפתח כישורי חיים וחוסן פנימי, עצמאות, יכולת לקבל חוקים ונורמות, ויכולת לבחור בהתנהגויות בריאות ומקדמות עבורם. בעזרת הרבה סבלנות, מתן חום, תמיכה. חשוב ביותר ללמוד שיח נכון ומקדם -ללא חפירות ונאומים- שזו אומנות בפני עצמה.
ילדים ובני נוער בסיכון, ואלו שבמרחב "פוטנציאל הסיכון", חווים מנהיגות הורית מוחלשת, הורות שאינה מצליחה לתפקד תפקוד רלוונטי ומיטיב.
ולאן זה עלול להוביל? גיל השימוש בסמים ואלכוהול הולך ויורד וחשיפת הילדים ובני הנוער לדרכי השגת הסמים הולכת וגדלה. לפי הסטטיסטיקה של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול על שימוש בחומרים בשנה האחרונה בקרב בני נוער לומדים בגילאי 12-18: מחצית מהתלמידים שתו או שותים אלכוהול . כ- 22% מדווחים על עישון סיגריות ונרגילות, כ11% מדווחים על שימוש בסם לא חוקי (חשיש, מריחואנה/ גראס, כדורי מרץ, כדורי שינה והרגעה ללא מרשם רופא ו "סמים אחרים"). כ- 24% מדווחים על שימוש בחומרים נדיפים, 10.5% מדווחים על שימוש בתרופות שלא על פי מרשם רופא, וכ8% על שימוש בסמי פיצוציות. עוד עולה מהממצאים כי בנים משתמשים יותר מבנות בחומרים השונים.
השימוש בחומרים הוא לעתים כמשכך כאבים לכאב משפחתי, לבעיות זוגיות, פרידה, מריבות, או מוות במשפחה, וכן לחץ או כעס מודחק עקב בעיות תקשורת עם ההורים.
מחקרים מראים כי לסגנון הורי מאוזן ומקבל, עם תקשורת טובה, יש קשר ישיר על הפחתת הסיכון לשימוש בסמים, אלכוהול, עברינות, דיכאון וחרדה לעומת הישגים לימודיים טובים יותר, דימוי עצמי חיובי יותר, עד לכדי מניעת התופעה שנקראת "מרד הנעורים", כליל.
סמכות הורית אייה את?
כגודל האחריות ההורית שלנו, כך גם גדולה תחושת חוסר הביטחון שלנו כהורים באשר ליכולותינו לבצעה. תפקיד ההורי בעידן הפוסט מודרני הפך להיות מורכב, קשה ומבלבל מאוד. להורים רבים ישנה תחושת "נחיתות יידע" מול ילד המתמצא ברזי הטכנולוגיה בעוד אנו מנסים להבין איך פותחים קבוצת ווטסאפ. את ההורה הכל יודע מחליף היום גוגל, מה שמקטין את ההערצה ההורית כמו שלנו היתה להורינו. הפעילות ברשתות חברתיות, השימוש באינטרנט ובכל באמצעי התקשורת האלקטרוניים משפיעים על עולמם הרגשי, החברתי, המיני והאינטלקטואלי. הם כאילו נשאבים לעולם אחר שלנו אין יד בו. הם נעשים סוג של ילד-מבוגר". כשעולם התוכן שלהם משתנה ו"מתבגר" במהירות המרחק הפסיכולוגי בין הדורות קטן, וכוח ההשפעה החינוכי של ההורים נחלש.
ההורה עלול להרגיש שאיבד את השליטה, הוא חרד לילדו וחושש ממצבים שיסכנו אותו. חוסר האונים של ההורה מובילים אותו להגיע למצבים בהם הוא נוקט אחת משתי צורות התמודדות: לוחמנות ושימוש שרירותי בסמכות, או הרמת ידיים וויתור. הורים ומורים חשים שבהיעדר תמיכה רחבה, אין להם ברירה אלא להפגין עמדה כוחנית ואז היחסים הופכים להיות חלש-חזק, מנצח-מפסיד, שולט-נשלט.
התנהגויות אלו רק מסלימות את היחסים שלכם עם הילד. יחסים אינם מלחמה או כניעה בשום גיל ובגיל זה בפרט. גם אם נדמה לכם שהמצב כבר בלתי אפשרי, דעו שאפשר לקרב את הילד ולמנוע ממנו התדרדרות.
לא מעטים מהנערים שאני עובדת איתם המוגדרים כ"נוער בסיכון" באים ממשפחות נורמטיביות, בתפקוד מלא ומצב סוציו-אקונומי גבוה. לא צריך להיות בית מפורק או אלים כדי להוליד ילד כזה, מספיק תסכול ואכזבה שלו מתקשורת נכונה איתכם. להורים רבים קשה להפנים את ההבנה הזו אבל אנחנו ורק אנחנו ההורים נקבע איך ילדנו יהיה ואיך יצלח גם את הגיל הזה.
בואו ללמד איך לקרבם ולעולם אל תוותרו!