"גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן לא תשתנינה לעולם. נשים מתחתנות עם גברים בתקווה שהם ישתנו. שניהם מתאכזבים בקביעות" טען איינשטיין.
זוגיות היא אחד הדברים הקשים והמסובכים. רבים אינם מודעים לסיבות בבחירת בן זוג, לחוזה הזוגי ולציפיות מהשני. התמודדות עם בן הזוג הנה הזדמנות לבחון את עצמנו, את יכולתנו לעבד מחדש תסכולים ופגיעות מהעבר ובעקבות כך לצמוח כאנשים בוגרים. החוזה הזוגי מתחיל להיווצר ברגע ההיכרות ומתקיים לאורך כל הזוגיות. לכל אחד מבני הזוג ישנו מערך של צרכים החשובים לו ובתחילת הקשר הוא מאמין שצרכים אלו ימולאו על ידי האחר. לעתים דווקא הצפייה לשינוי נתפסת כאי קבלת בן הזוג וכניסיון לשליטה, מצב שיוצר התנגדות וקונפליקט.
זוגיות נהיית בלתי נסבלת כשהוויכוחים נהפכים למריבות. אהבה חזקה ככל שתהיה עלולה להתפוגג ולהתחלף בשנאה. בוויכוח אינך מסכים עם הנאמר, ובמריבה אינך מסכים עם האומר עצמו. הוויכוחים התמידיים הולכים ומקצינים, בני הזוג מתחילים לראות את השותף\ה כאויבים. הטיעונים מפסיקים להיות עניינים והופכים לרגשיים ויש נטייה להחזיק בדעה שונה באופן קבוע ועל כל דבר. לאט לאט נוצרת טינה וכל מריבה הנה קרב אחד במסכת מלחמות. המריבה גולשת מעבר לנושא שהצית אותה, מעלה אותן תכנים ואכזבות ללא התקדמות, מסתיימת בכעס, התרחקות וחוסר תקשורת עד לכדי רצון להיפרד.
הבעיות מחמירות כשני זוג שמרבים לריב מביאים ילדים. ילד הוא לא פתרון לקשיי זוגיות ורק מוסיף שמן למדורה. הוא מציף את הפערים בתפיסת העולם לגבי חינוך, נכונות, התמסרות, אחריות, יכולת ויתור והפער בין גברים לנשים בא לידי ביטוי יותר מתמיד.
על בני הזוג לעצור. להודות ולהכיר בבעיה ולבוא לקבל יעוץ. בייעוץ כל אחד מבני הזוג לומד להכיר את עצמו טוב יותר, את העוצמות והחולשות שלו, את החלק שיש לו עצמו בפתרון הקונפליקטים בזוגיות, במקום להאשים את האחר. יחד מגדירים מחדש ציפיות ומטרות. לומדים לנהל כעסים ולתקשר בצורה שמונעת עלבונות והתנגדויות ומאפשרת חיים רגועים.