שום קורס הכנה ללידה לא יכין אותך לצירים האלה; את מרגישה שפטישים שוברים לך את הגב, את לא מספיקה לקחת אוויר וצבת תופס לך את האיברים הפנימיים בבטן.
בקורס הכנה ללידה שעשיתי האווירה הייתה ככ רגועה ו"טבעית", שהיה לי ברור שאני לא לוקחת אפידורל ומשחררת את העובר בטבעיות בג'קוזי מפנק או בבריכה מחוממת כמו אמא דולפינה. התעקשתי ללדת בביה"ח עם ג'קוזי ובגלל שאיכילוב עבר שיפוצים בחדר הטבעי, נסענו עד לביה"ח 'מאיר' בכפר סבא אחרי לילה שלם של צירים שנמרחתי על כדור. הנסיעה נראתה לנצח והכאבים הלכו וגברו. איך שיצאתי מהאוטו בחניון ירדו לי מים שמילאו לי את המגפיים, זה גרם לי להתקף צחוק מטורף ובקושי הצלחתי ללכת. נשכבתי גאה לבדיקה, הייתי בטוחה שאני קרובה כבר ללידה אבל הפתיחה שלי הייתה רק 1.5 (!) נזכרתי בתגובת הגיחוך של הגינקולוג שלי שאמרתי שאני מתכוונת ללדת בלי אפידורל והפנטזיה על לידה טבעית החלה להתערער. שכבתי על מיטה כשכל כמה זמן נכנסה אחות ושלחה יד ארוכה לבדוק את הפתיחה. כשלא נראתה התקדמות החליטו לתת לי פיטוצין לזירוז. צירים על פיטוצין בלי אפידורל זה בכלל צער בעלי חיים. מחדרי האינקוויזיציה סביבי נשמעו זעקות אימה מרטיטות בעיקר בערבית: "אח יא מאמא איי יא באבא!" זה כמובן מכניס את הגוף עוד יותר לסטרס. אז כבר נכנעתי וזעקתי שיביאו לי את המרדים לאלתר!
הזריקה כאבה כמו ציר אבל לאט אחריה נמוג הכאב. גופי התחיל לרעוד ולא הצלחתי להרדם, אבל לפחות כבר לא כאב לי. כעבור עוד איזה יום אמרה היולדת בנחישות שזה קורה ולהתחיל ללחוץ. הבעיה שהרגשתי משותקת לגמרי מהאגן ומטה. שום תחושה לא הייתה אז איך אפשר ללחוץ? ניסיתי והתאמצתי לחצתי ולחצתי העיניים כמעט יצאו לי מהמקום. הכל נאטם לי ולא שמעתי או הרגשתי כלום כשפתאום זה קרה. היא השתלשלה לה החוצה. הרגשתי כמו בסרט מדע בידיוני. מוזר ביותר ולא הגיוני כל הדבר הזה.
