שום קורס הכנה לתינוקות לא הכין אותי לדבר הכחול והמקומט הזה שיצא ממני, מגואל בדם עם ראש כרוב וציפורני מכשף. זה היה היצור הכי חמוד בעולם. עם נשימתה הראשונה היא צווחה במלוא גרונה. הצמדתי אותה אל גופי עור בעור וליטפתי ראש רך כמו פלסטלינה. ליבי הלם בחזקה וזה הרגיע אותה. לאט היא התחילה להסתכל סביב לנסות להבין מה קורה פה ולאן הגיעה. סיפרתי לה שגם אני בהלם ושלא תדאג כי אנחנו יחד ואני לא אעזוב אותה לעולם. היא ניסתה לינוק ונרדמה ואני פחדתי לזוז. כל הזרוע נרדמה לי והייתי מתה לישון אבל למרות שלקחת אותה ממני לתינוקיה נשמע רעיון חלומי, כשראיתי מה הולך בחדר הזה, עשיתי אחורה פנה; עשרות חייזרים שוכבים במכלים השקופים, כמו באיזו מעבדה, בוכים בפה פעור לרווחה כך שאפשר לראות את הענבל רוטט ואין מספיק אחיות לכלום אז הם לא מקבלים מענה. חלקם שכבו ערומים תחת מנורה צהובה כמו עוף בגריל שמסובב מידי פעם. דשדשתי עם העגלה חזרה לחדרי בצעדים קטנים ואיטיים מרוב כאבים במפשעות. הגב 90 מעלות, לא ניתן לישרו מהאפידורל, עיניים ושפתיים נפוחות ושיער שהפך לרסטות.
לתינוק השני כבר יותר הייתי מוכנה, הלידה הייתה יותר מהירה והשוק היה מינורי. עדיין מרגש ומוזר לראות את מה שיוצא מתוכך – משהו חום וארוך מרוח בדם, כמו ג'חנון עם רסק. וביצים. לא נפרדתי ממנו והוא היה צמוד ציצי למשך שנתיים וחצי, כשבשנה הראשונה הוא גר עלי במנשא כמו קנגרו.
תינוקות צריכים אמא וכמה שיותר אמא וגם אבא. תדחו כמה שניצן את השליחה למעון ועדיף כמובן משפחתון קטן על פני ילדים מרובים יחדיו. הם זקוקים למגע אין סופי, לחום אנושי, לשקט, לרוגע. שידברו אליהם, ישירו להם, יצחקו אליהם, ישמיעו קולות… כן זה הזמן לתת לפיגור החבוי בכל אחד מאיתנו לבוא לידי ביטוי.
המעיטו בדיבור והתעסקות בפלאפונים סביבם ואל תטענו את המכשירים בקרבתם. הילדים חשופים יותר לנזקי הקרינה האלקטרומגנטית כיוון שהגולגולת של הילד הצעיר דקה יותר משל המבוגר. כמו כן הרקמות שלהם גדלות במהירות ורקמה שגדלה במהירות חשופה יותר לסרטן. (איך סרטן נדחף לכל מקום אה?)
אם אתם רוצים תינוק רגוע שיגדל לילד רגוע ושמח, אתם חייבים להיות רגועים ונינוחים ככל האפשר. את העצבים והצעקות על הבעל או על החמות תשחררו בנשיפה ארוכה ותסגרו חשבונות אח"כ.