מכירים את המבט המזוגג שיש להם כשהם בוהים במסך, מהופנטים מכל מה שיוצא משם, לא מגיבים כאילו הם לא פה בכלל? איך להפריד אותם מהמסכים בלי לגרום להתנגדויות ומריבות? האם הם בכלל מזיקים ובמה?
אמנם להושיב ילד מול מסך נותן לנו כמה שעות שקט, אך בלי להיות מודעים, אנחנו פוגעים בילדנו פגיעות רבות וקשות. ישנם מחקרים ההולכים ומצטברים בשנים האחרונות, על הפגיעה הנגרמת מהמסכים. להלן פירוט והסברים:
צפיה בטלוויזיה לתינוקות דבר טוב או רע?
ארגון הבריאות העולמי קבע כי שימוש בטלפונים סלולריים וטלפונים אלחוטיים ביתיים, יוצר סיכון מוגבר לסרטן מוח. הסיכון גובר ככל שגיל תחילת השימוש במכשירים אלו נמוך יותר ומשך השימוש ארוך יותר. הסיכון לגידול זה עולה עם השימוש הראשון בטלפונים סלולריים וטלפונים אלחוטיים ביתיים. ככל שהחשיפה מגיל צעיר יותר וזמן השימוש גדל, כן גדל הסיכון להיווצרות הגידול. צפיה בטלוויזיה לתינוקות יכולה להיות מסוכנת ולכן כדאי להימנע ממנה
השמנה ובעיות בריאותיות
מעבר לרביצה הבאה על חשבון פעילות גופנית, נמצא שיש מתאם בין זמן מסך לבין סיכון להיווצרות בעיה בחילוף החומרים בגוף. מחקר בחן מגוון משתנים, בהם היקף מותניים, לחץ דם במנוחה, שומנים בדם במנוחה, כולסטרול, רמת סוכר הדם, מסת השומן ושומן בטני. ניתוח הנתונים הראה, כי ילדים בעלי טלוויזיה בחדרם נטו לצפות יותר שעות בטלוויזיה. אצל הילדים האלה היה יותר שומן בגוף, והיקף מותניים שלהם היה רחב יותר בהשוואה לילדים שלא הייתה להם טלוויזיה בחדר. זהו מצב שבו שילוב בעיות רפואיות מסוימות יכול להגביר את הסיכון לפיתוח מחלות לב, כלי דם וסכרת.
צפייה בטלוויזיה לכשעצמה מעודדת אכילה- במשפחות רבות אוכלים ההורים מול הטלוויזיה ולעתים גם מאכילים את הילדים מינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל שטלוויזיה שווה לאכילה, ככל שצופים יותר בטלוויזיה גם אוכלים יותר.
בנוסף, אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע- כל ילד בריא נולד עם היכולת לווסת את צריכת הקלוריות שלו ולאכול את כמות המזון הדרושה לו לגדילה תקינה, אך הסחת הדעת בזמן האכילה כמו על ידי טלוויזיה או מחשב יכולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת. אחרים, דווקא הצפייה בטלוויזיה תוך כדי אכילה מסיחה את דעתם מהאוכל והם שוכחים לאכול.
האטה של ההתפתחות המוטורית והפיזית:
ילד הוא יצור תנועתי, הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות ובמיוחד בשנה הראשונה. הוא זקוק לתנועה ולמגע על מנת לפתח כישורים אלו. הישיבה מול הטלוויזיה מקטינה באופן משמעותי את הזמן המוקדש לתנועה – הן בילדות המוקדמת והן בהמשך חיו.
פגיעה והאטה ביכולת הדיבור
ילדים בגיל הרך בונים את כושר הדיבור הן ברמת המוטוריקה והן ברמת ההיגוי. הם אינם משתמשים בשפה באופן פעיל בשל הישיבה הפסיבית מול המכשיר וחוסר היכולת לאינטראקטיביות, התהליך קורה כאשר הם נמצאים עם מבוגר המנהל איתם שיחה, מתקן טעויות ויוצר דו-שיח חי.
פגיעה בראייה
כדי לצפות בטלוויזיה, נדרש מבט לא ממוקד וישיבה של שעות מול המסך, מה שמעייף מאוד את העיניים ופוגע בחוש וחדות הראייה, תחושת צריבה, גירוי, אודם ולמוות של תאים בעין.
בעיות אורתופדיות
בית החולים רמב"ם מסביר, שישיבה ארוכת שעות, במיוחד מול מכשירי ה- Touch, משפיעה לרעה על היציבה. ראש רכון קדימה למשך זמן רב, גורם לעומס על שרירי הצוואר, התארכות שרירי הצוואר האחוריים והתקצרות שרירי הצוואר הקדמיים. מצב זה גם עלול לגרום לכאבים בצוואר ובחגורת הכתפיים ולהקרנות כאב לידיים ואף דלקות.
השפעה על המוח
בעת צפייה במסכים, האונה הימנית היא זו שבעיקר פעילה, בעוד שהשמאלית נותרת פסיבית. חוסר איזון זה משפיע גם על התפתחותו של כפיס המוח, שאינו מופעל כל צרכו. בהייה במסכים יוצרת תגובת שרשרת שבסופו של דבר פוגעת ביכולת החשיבה והלמידה של הילד. כיום ניתן לאבחן באמצעות הדמיה מוחית (MRI) את השינויים האנטומיים במוח הילדים לאחר צפייה ממושכת בטלוויזיה, ולהיווכח בהפחתת ה-IQ ושינוי מבנה המוח גם לאחר שנים.
השפעה על השינה
חשיפה לאור בהיר בשעות הערב גורמת לעיכוב השעון הביולוגי. נמצא כי חשיפה של מעל לשעתיים למסכים מוארים מובילה לדיכוי הפרשת הורמון השינה מלטונין. רמות תקינות של מלטונין מסייעות לווסת את השינה ואת המערכת החיסונית. הפרעות שינה משנות את רמות המלטונין ובכך עלולות לפגוע במערכת החיסונית.
מחקרים בתינוקות מצאו שצפייה בטלוויזיה קשורה לזמנים בלתי סדירים של שינה ביום ובלילה. נמצא שמרבית התכנים הנצפים מגבירים את רמת הערנות, מעלים את רמת החרדה מהרדמות, מעכבים הרדמות וגורמים לקיצור זמן השינה. ילדים שצורכים מדיה לקראת השינה, במיוחד אם קיימת טלוויזיה בחדר הילדים והרדמות מולה, נמצאו בעלי הפרעות שינה הכוללות התכווצויות שרירי הרגליים בלילה, דיבור בזמן השינה ותנועות בלתי רצוניות, סיוטים וישנוניות במשך היום.
אלימות
חשיפה ממושכת למשחקי מחשב או תכנים אלימים מבלבלת את יכולת הילד להבדיל בין מציאות למסך- כשהגיבור או שהמשחק מתחיל מחדש אחרי כל פגיעה קשה ואין כל התעכבות על הסבל של מי שנפגע, הילד לא מבין את הכאב שגורם לאחר. בנוסף נמצא כי זמן מסך ממושך מפחית נפח אזורי מוח הקשורים לשליטה קוגניטיבית ושליטה באימפולסים, ויסות רגשי ויכולת אמפתיה לאחרים.
רוב גיבורי התכניות והסרטים המשודרים בטלוויזיה מהווים מודל לחיקוי לילד ולמתבגר. כתוצאה מכך, הילד מקבל רעיונות להתנהגויות אלימות, קללות, או התנהגויות מיניות. כיוון שהגיבורים משתמשים במוטיבים אלו לעתים תכופות, התנהגויות אלו נהפכות להיות מקובלות.
פגיעה בהצלחות
המסכים מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי ומקטינים מאוד את הסבילות, הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה. קצב האירועים והתחלפות התמונות מהיר מדי, גורם לעומס יתר של חוויות אצל הילד. כאשר הילד מגיע לבית הספר או לגן, הוא מתחיל להשתעמם כי הוא רגיל לעוצמות גירוי וקצב אירועים הרבה יותר מהירים. פתאום החיים נראים לו מאוד משעממים ואפורים. המורים והשיעורים משעממים.
צפייה במסכים הופכת את הנפש שלנו לפסיבית. העצלות ממכרת, מכיוון שהיא לא מצריכה מאיתנו שום מאמץ, אבל יש לה מחיר.
פגיעה ביצירתיות
פגיעה בחשיבה “התמונתית” שלנו, תגרום לפגיעה ביכולת לדמיין ולהיות יצירתיים. העצלות פוגעת לא רק ביכולות החשיבה, אלא גם ביכולת שלנו להפעיל את כוח הרצון ולממש את עצמנו בעולם. לעומת מצב שבו למשל נותנים לילד בובת גרב והוא מפעיל רצון יחד עם דמיון ומחזק את היכולות שלו בתחום הדמיון והיצירה.
פגיעה בקשרים חברתיים:
הטלוויזיה והמחשב נהפכו בשנים האחרונות לתחליפים למסגרות ופעילויות חברתיות. היום, בניגוד למקובל בשנים קודמות, הרחובות ומגרשי המשחקים כמעט ריקים, וטענות ההורים כי הילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש חברים נשמעות שוב ושוב.
אנשים שנחשפים לרשת מגיל צעיר לומדים לבצע החלטות מהירות שמבוססות על ניתוח מזורז ושכלתני של פרטים רבים כמעט בלי לערב רגש. השכלתנות תבוא על חשבון הרגש גם בהחלטות מוסריות. כלומר, ילדי הרשת "ידפדפו ויקליקו" גם כאשר חברם יפנו אל לבם.
גם האינטראקציה בתוך הבית נחבלת. כאשר הטכנולוגיה בבתים עובדת, מספר המילים שנאמרות בשיחות, קטן בכמחצית ממספר המילים שנאמרות כאשר המכשירים כבויים. שיחות בין ההורים והילדים התחלפו, עם הדלקת המסכים, בחילופי דברים שבהם הילד או ההורה ביקש תשומת לב ולא קיבלו מענה.
הפרעות קשב וריכוז
ישנן הוכחות חד משמעיות, הנסמכות על מעקב אחרי עשרות אלפי ילדים, כי בעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה. ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך הסיכויים להפרעות בריכוז גדלים. הטכנולוגית של המכשירים המאפשרת לדחוס לתוך חוויית המשתמש גירויים במגוון ובמהירות, אור המסכים הבהיר, תצוגת צבעים חדים ביותר ובלתי מציאותיים ואור אולטרה-סגול המופק מהמסכים. כל אלו יוצרים עוררות יתר, מתח כרוני, שיבוש השינה ופגיעה ביכולת הקשב והריכוז.
הזמן המושקע במסכים מגביר סימפטומים של הפרעות קשב והיפראקטיביות ADHD גם כיוון שהם באים על חשבון פעילויות המאתגרות את התפתחות המוח.
ילדים עם ADHD פגיעים יותר להשפעה של מסכים ומשחקים דיגיטליים מאחר שאלו פועלים על עקרון של סגמנטים קצרים של זמן שאינם תובעים טווח קשב גדול.
החשיפה הממושכת למסכים גורמת להצפה חושית. הצפה חושית מפעילה מנגנון של תגובת דחק וסטרס; היא מדכאת אזורים מוחיים שקשורים לתהליכי למידה ורצון. כמו כן, היא מפעילה אזורים שמעודדים הפרשת הורמון דחק הנקרא “קורטיזול". ילד, שבנטייה הטבעית שלו הוא כל הזמן בתנועה וחסר מנוחה, לאחר חשיפה למסכים, עלול להיות באי שקט קיצוני, ויתנהג בצורה קיצונית ללא יכולת שליטה עצמית.
התמכרות
ככל שעולם הילד מצטמצם לכדי זמן מסך, האפשריות האחרות לתחביבים וחברים נסגרות. קשה לוותר על משהו שהופך לכל עולמו. כל הבעיות בחוץ נעלמות כשהוא מחובר למסך. ממש כמו בריחה לסמים. וככל שנצברות שעות מסך, מחריפה ההתמכרות וניתוק מהמסכים נראה בלתי אפשרי.
התחלפות מסכים מהירה ובעיקר משחקי מחשב, משחררת את המוליך העצבי דופמין, הגורם לעוררות ולמצב רוח טוב, כמו בנטילת סמים מעוררים. מה שמחריף את הקושי להתנתקות.
ההשלכות
"איגוד המעסיקים הלאומי", מהארגונים הגדולים באמריקה להשמת אקדמאים, פרסם באחרונה נתוני סקר הטוען שבתלמידים מהעשור האחרון שמחוברים באופן תמידי למסכים, ישנו אבדן אמיתי של היכולות השכליות, קושי רב ביכולת להתרכז, לחשוב לעומק ולנתח, אבדן יצירתיות, פגיעה בזיכרון, קהות רגשית, שטחיות. התלמידים הם קצרי רוח, לא ממוקדים, ללא יכולת לקבל ביקורת. רובם לא יעמדו במבחני הקבלה של רוב החברות הגדולות באמריקה. מחברי הסקר האשימו בכך את הורי הצעירים. אז כדי שלא יאשימו אותנו בואו נראה מה עושים.
מה עושים?
על פי המלצת הארגון האמריקאי לרפואת ילדים אין לאפשר לילדים מתחת לגיל שלוש לצפות בטלוויזיה. אחד המחקרים בנושא מראה כי בגילאי בית הספר, כבר קשה לשנות הרגלים שנרכשו עד גיל חמש או שש כתוצאה מצפייה בטלוויזיה. לכן גם אחרי גיל שלוש יש להגביל מאוד את זמן הצפייה לכשעה ביום. אני פחות נוטה להחמיר ואל לשכוח שהועלם היום הוא טכנולוגי והבנה והתמצאות בתחום הם חיוניים, לכן אפשר ורצוי שילד יפתח אוריינטציה טכנולוגית רק שזמני המסך והתכנים צריכים להיות מבוקרים.
שימו לב! כשאוסרים או מגבילים משהו זה עלול לגרום לערך שלו לעלות. זה יביא למריבות, התמרדות, שקרים ובריחה לחברים שם יוכלו להתחבר למסך. יש לזכור שזו התמכרות כמו כל התמכרות ועלינו לסייע לילד לצאת ממנה בהתחשבות ובשיתוף פעולה, תוך כדי הסברים על הנזקים הבריאותיים והתכנים הבעייתיים.
איך?
- לכבות טלוויזיות רקע! אין צורך במסך מהבהב כשתינוק משחק על השטיח ולא כשאוכלים ארוחת ערב. יש מספיק גירויים מסביב, קולות ואורות רקע מטלוויזיה מפריעים להתפתחותם ולשלוותם. במקום זה אפשר להשמיע מוזיקה נעימה, או פשוט ליהנות משקט. אם כבר צפייה- לתינוק ולפעוט רק מעט תכנים אטיים מאוד ורכים. תכניות כמו "בוב ספוג" בהם הצבעים עזים ומתחלפים במהירות מאוד לא מומלצים.
- לא להכניס טלוויזיה לחדר של הילד ולאבד בכך את הבקרה על החומר הנצפה ועל מספר השעות. מחקרים הראו באופן חד משמעי כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה באופן משמעותי את משך הזמן בו הוא מבלה בצפייה ופוגע בשינה.
- רצוי לצפות איתם לפעמים בתכניות ואף לדבר על התכנים הנצפים במהלך התכנית ולנתח אחריה, כדי למנוע מצב של חוסר מודעות ונטרול חוש השיפוט של הילד.
- אני ממליצה לשחק איתם במשחקי מחשב ולראות מה הם אוהבים. זו הזדמנות נהדרת ללמוד את הילדים שלכם ולהתחבר אליהם.
- בד בבד נסיט את מרכז העניינים בבית מהמסך לפעילויות משותפות או משחקים משותפים וקריאה. זוהי עבודה קשה לכולם אך אפשרית. תופעה מעניינת היא כי ככל שהילד פחות חשוף למסך כך הוא פחות מבקש אותו.
אל תחששו משעמום! ילדים שלא גדלים בסביבה טכנולוגית לא מתלוננים על שעמום וגם רמת האושר שלהם גבוהה יותר.
לפי סטטיסטיקות, ילד הנולד היום יבלה עד גיל 7 שנה שלמה של 24 שעות רצופות בצפייה במסכים, דהיינו שביעית מחייו. עד גיל 18 הילד הממוצע יבלה 3 שנים של 24 שעות צפייה רצופות במסכים. בקצב כזה עד גיל 80 אדם יכלה 18 שנים בצפייה במדיה. לא נשאר מאיתנו מספיק כדי להשקיע במקומות שבהם שינוי אמיתי ויצירתי יכול להתרחש.